שריפות: מניעת שריפה

שריפות: מניעת שריפה

כל מה שאנחנו צריכים לדעת על אש

מניעת שריפה

כל אסטרטגיה של מניעה ומלחמה באש, ככל שתהיה תקפה בעקרונותיה מעוררי ההשראה, נועדה להיכשל אם לא תומכת בהשתתפות העם, הן מבחינת הרשעות והן מעשים מהותיים.

מכאן הצורך לציין כמה הנחיות שמטרתן לשלב את התוכנית הארגונית למניעת שריפות, במיוחד כאשר חקר הגורמים לתופעה מוביל אותנו להאמין כי ההתנהגות האנושית, בין אם היא מכוונת ובין אם היא רשלנית (83.5%), היא מקור התפשטות. של שריפות יער והשמדת האיזון הסביבתי העדין.

לכן, השיקולים הבאים חלים

  • השימור וההגנה על החורש קשורים בימינו למידת הציוויליזציה של גברים, לתרבותם ולרגישותם.
    למעשה, האיסורים והסנקציות, מערכות הלחימה המתקדמות טכנולוגית או יוזמות אחרות שאומצו, נמצאות כלא מספיק בנוכחות מצפון חברתי שאינו קשוב במיוחד לצרכי הסביבה.
  • ההגנה על היער והעצים קשורה כעת כמעט אך ורק לאיכות היחסים שהאדם מסוגל ליצור עם הסביבה. בהקשר זה, עבודת העלאת המודעות בקרב האוכלוסיות והודעת האזרחים, אפילו במעורבות התקשורת ההמונית, לעולם לא תהיה יעילה לחלוטין אם היא לא שואפת ליצור תרבות של הגנת מורשת יערות המובנת כנכס חיוני השייך לאותה קהילה.
    לכן יש לתת דחף מתאים לכל אותן פעולות בעלות אופי אינפורמטיבי ומעצב התורמות לצמיחתה של תרבות של הסביבה ושל היער, ומקדמות את המודעות לכך שגברים ועצים שייכים לאותו הקשר טבעי.
  • חוסר תשומת הלב לאינטרס וערך זה האחרון (ביער כיום יש יותר ציבורי מאשר פרטי, כללי יותר מקומי, יותר תרבותי מחומר, אקולוגי יותר מכלכלי) המיוחס לעיתים קרובות להזנחה, חוסר תשומת לב וחינוך, ידע שטחי על היער ומשמעותה הסביבתית, במקרים לא נדירים היא מסתירה מטרות ספקולטיביות שיש להתנגד, תמיד ובכל מקום, תוך התחשבות באיסור מכוח האמנות. 9 לחוק 1 במרץ 1975, נ. 47 והוראות אזוריות דומות בנושא.
    החוק האמור אוסר על הקמת מבנים מכל סוג שהוא בשטחים מיוערים שנהרסו או נפגעו מאש, וכן מונע משטחים כאלה לקחת יעד אחר מזה שלפני השריפה.
    ההגנה המשפטית שולבה מאוחר יותר בחוק גלסו, נ. 431 מ- 8 באוגוסט 1985, שמצפה את אדמות החורש שעוברות להבות לאילוץ הנוף.
  • החומרים הנובעים מחקלאות או מניקוי היערות, הקש, שהיו פעם משאבים שישמשו בחוות בעלי חיים, נחשבים כיום רק כפסולת שיש להשמיד באש.
    משריפות אלו הפזורות באזורים הכפריים, מקורן של שריפות "לא רצוניות" כביכול, המיוחסות, כמו שריפת זיפים, במיוחד בדרום איטליה, לאותה נטייה מדאיגה לחוסר עניין ולחוסר תשומת לב למשאבי הטבע.
    עירנות נוקבת יותר לשמירה על תקנות המדינה והתקנות האזוריות האוסרות על פעולות כאלה בתקופות של סיכון מירבי לשריפות, בוודאי תגביל את שיעור התופעה.
  • כיום קודמת דימוי היער כאלמנט בנוף ואטרקציה תיירותית, מה שגורם להשפעה של עלייה בניידות ההמונית ובנוכחות אנושית בתוך המתחמים המיוערים.
    נוכחות, לעיתים קרובות, המתורגמת לפעולות הרסניות ומזהמות, דרך התנהגויות לא אחראיות, כמו הדלקת שריפות והפקרת פסולת ביער; נוכחות, פעמים רבות, מעט מודעת לערכם של משאבי הטבע מהם הוא מרוויח ואינה מסוגלת להבין את משמעות וחשיבות התפקיד שהם ממלאים בהקשר הטריטוריאלי, וגם לא את רמת הפריון שאליהם מגיעים משאבים אלה הן מבחינת ביומסה ושירותים הניתנים לחברה.
  • הניתוח של אחוז ההיארעות של שריפות על סוג הרכוש וסוג היער שנשרף מדגיש כיצד האזורים שנפגעו מהתוקפנות הגדולה ביותר הם אלה שבהם קיים רכוש פרטי ונוכחות של פלגי נחושת, סוג של יער המיועד לרוב לנטישה. ...
    אם נוסיף למידע זה את השיקול שכמעט 30% מהשריפות מתרחשות באזורי הגבעה הפנימית וכ -34% באזורים ההריים הפנימיים, ניתן לטעון כי תדירות השריפות החוזרת ונשנית קשורה גם למכלול הבעיות. שמעכבים התאוששות נכונה של אותם אזורים.
    הגורמים שהופכים יער לפגיע באש אינם שונים מאלו התורמים לקביעת השוליות הכלכלית והחברתית של ההקשר הטריטוריאלי אליו הוא שייך. היער, למעשה, מוגדר יותר ויותר כאתר שנועד לגעת בו באותה שבריריות סביבתית מסוכנת של השטח הכוללת אותו.
  • המחקר האנליטי של התופעה מראה כי שריפות רבות מתרחשות לאורך מסילות ברזל, כבישים וכבישים מהירים, החל ממלכודות ותעלות המושפעות לעיתים קרובות מצמחייה דליקה בקלות, או לאורך המסילות והשבילים העולים ליער.
    ניתן למנוע שריפות אלה הן באמצעות פעולות שמטרתן להפוך את התנהגות האדם למודעת ואחראית יותר והן באמצעות התערבויות פיקוח של הממשלים המוסמכים.
  • למניעת שריפות מרצון, שלעתים קרובות לובשות צורה של ונדליזם או סחיטה למוסדות, ראוי ליישם את כל האמצעים שמטרתם להפחית את המתחים החברתיים העלולים להתדרדר לשימוש באש.
  • כיום, התערבות שריפה מופקדת בידי אנשי הכשרה גבוהה ושימוש בכלי רכב יבשתיים ואוויריים.
    להיות מיואש הוא הסקרנות החולנית שבה אנשים בדרך כלל עדים באופן פסיבי לשריפה, כאילו האש עצמה מהווה מחזה.
    למרות שלא ניתן להסתיר כי האש מעוררת רגשות מרהיבים, נכון גם שזו תמונה שוממת בה חלק מהטבע, מההיסטוריה שלנו, מהתרבות שלנו נצרכת ומורשת טבע שקשה לשחזר במקורה. מורכב אקולוגי.
    לכן חיוני כי במהלך שריפה כולם יעבדו לשיתוף פעולה עם עובדי היערות ועם האחראים על משימות הכיבוי, תוך הימנעות מכל הפרעה או הפרעה.

מי שמגלה שריפה שתקפה או מאיימת לתקוף יער נדרש לתת את האזעקה כדי שניתן יהיה להתחיל מיד עם עבודות הכיבוי.

מספרי הטלפון של משרדי היערות מופצים בכל האזורים.

אם אינך מצליח, תוכל להתקשר אל מספר לאומי 1515 מה שמביא אותך בקשר עם מרכז התפעול של חיל היערות הממלכתי.

נ.ב. המידע המדווח פורט מהחדשות שפרסם חיל היערות הממלכתי


וִידֵאוֹ: דקה אחר דקה: תיעוד אסון השריפה בכרמל Israel biggest fire ever